השבוע צויין יום הולדתה ה-102 של
לאה גולדברג.
בין עשרות חיבוריה, ספר הילדים
המפורסם "דירה להשכיר", המתאר דרך בעלי חיים ומנהגיהם, עמדות
סטראוטיפיות כלפי דמויות ממגזרים/תרבויות מגוונות.
היונה, המסמלת שלום, מצטרפת לבנין למרות שהדירה אינה מתאימה לה אך "השכנים
טובים בעיניה".
לכל זה קודם תהליך ארוך ומייגע בו מבקרים שוכרים פוטנציאליים בבנין, מוצאים שהדירה מתאימה להם, אך מסרבים לעבור אליה, כל אחד עקב שכן אחר.
ומיהם השכנים? תרנגולת שמנה,
שמייד מסיקים כי היא עצלה, קוקיה שבניה גרים בקינים אחרים, ומודבק לה הסטראוטיפ של
אם מזניחה, חתולה כושית שלא יאה ללבנים לשבת במחיצתה, וסנאית המפצחת אגוזים וקולות
הפיצוח אינם ערבים לאוזן.
היונה, לאחר הכרות עם שכניה,
מסיקה כי יוכלו לחיות "בחברה טובה, בשלום ובנחת".
ואתם, כשבחרתם את מקום מגוריכם,
האם בחנתם את הנכס הפיזי או גם את השכנים?
מה היו השיקולים?
עטיפת הספר "דירה להשכיר"/לאה גולדברג, ספרית
פועלים, מתוך אתר Wikipedia
