דייר מאיים שלא ישלם

כמה הצעות מחיר קבלתם?, איך נבחר הקבלן המבצע? ברור, הכנסתם שם עמלה בשביל להרוויח עלינו.
מצער שאלו תגובות אופייניות כל כך.
בלי לבדוק, בלי לברר איך ומה נעשה, ישר מייחסים רמיה, ניצול, הולכת שולל...

מדוע שלא תבדקו קודם? תבינו איך עובדים? תהיו בקשר עם הנציגות, שיש לה אינטרס זהה לזה שלכם?
תחקרו מה היתה הבעיה בבנין שלכם? איך נהוג לפתור נושאים כאלו בשוק? מה נעשה בפועל אצלכם?
למה מיד יוצאים מנקודת הנחה שלילית ולפני כל דבר אחר מכריזים שלא תשלמו?

הדיירים הציניים ואלו שאינם משתפים פעולה, מקצצים כך את כנפיו של ועד הבית, מוציאים לו את הרוח מהמפרשים, שוחקים אותו ומאמללים אותו. במקום להודות ולסייע, שופטים ומבקרים. חבל, הועד בדרך כלל מגיע עם הרבה רצון טוב. יתכן שהוא שוגה. החוק, אגב לא אוסר זאת...
התנהלות הוגנת ועניינית, ובעיקר מכבדת, תסייע לו להמשיך בעבודתו למענכם.
Image courtesy of Ambro/ FreeDigitalPhotos.net

הם דברו אלינו לא יפה

דיירים לא אוהבים לשמוע כל מסר.
אחרי שהדיירים מתווכחים ומנסים לשכנע, אבל זה לא עוזר, מנסים לקבל מה שרוצים, וזה לא עוזר, מתחילים לצעוק, והצעקות לא עוזרות, אז נשאר המפלט האחרון. "אבל דברו אלינו לא יפה".
טוב שיש על מה להתלונן, כשהטיעונים הענייניים לא מועילים.

Image courtesy of Imagerymajestic/ FreeDigitalPhotos.net

איומי דיירים

"אם לא תתקנו/תעשו/תביאו איש מקצוע על פי רצוני, לא אשלם מיסי ועד".
"עד שלא... לא אשלם".
"אנחנו יודעים שאין קשר בין ביצוע התיקון לתשלום מיסי ועד, אבל אנחנו יצרנו את הקשר..."

באיזה בנין לא שומעים זאת?
האם צודקים דיירים שחושבים שניתן לאיים ולהתנות תשלום בציות לגחמותיהם?
האם קיים כלל קשר בין תשלום מיסי ועד בית להתנהגות ועד הבית?
האם ועד הבית חייב לבצע/להתנהג/לדבר בשביל שדיירים יואילו לשלם?

התשובה על כל השאלות היא כמובן "לא". בעל נכס חייב להשתתף בהוצאות אחזקת הבית המשותף. נ-קו-דה...
נכון שועד הבית חייב להחזיר את הנכס למצב בו היה בעת שנמסר ע"י הקבלן, אך זה לא תנאי לתשלום.
התשלום מחוייב ע"פ חוק ללא סייגים וללא תנאים.

אנו נדהמים כל פעם מחדש עד כמה בעלי דירות מופתעים לקבל כתב תביעה מלשכת המפקחת על רישום המקרקעין. התפיסה הרווחת היא שבתי המשפט פועלים לאט, התביעות נמשכות שנים, עלויותיהן רבות ולכן הועדים לא יתבעו, וניתן להמשיך ולא לשלם. כשמגיעה התביעה פועלים הדיירים בדרך כלל לסלקה, מפני שהתייעצות קצרה עם בר-סמכא מובילה להבנה שאין להם כלל בסיס. לאחר מכן לא יעזו לא לשלם.

למותר לציין שדיירים אלו מעולם לא התנדבו ולא יתנדבו לשמש כועד...

Image courtesy of Pixomar/ FreeDigitalPhotos.net

חזירים, נמאסתם!

תעשו לנו הנחה!
אני מבקש שזה וזה וזה, ייכללו במחיר!
הרי בסוף אתם לוקחים בלי שנשים לב!
אצל חברות ניהול אחרות משלמים הרבה פחות!

סליחה, אבל לא נעשה הנחות בלי סוף, לא נתאבד על כל לקוח, וגם לא נוציא כסף מכיסנו.
לקוחות שדורשים שנוריד ונוריד את המחיר, רק בשביל שירגישו שהם "תפסו את אלוהים בביצים" מגלים בסוף ששלמו, רק בדרך אחרת. לצערנו, אם לא מכבדים אותנו, לא נוכל גם אנו לכבד אתכם וניאלץ להיות "יצירתיים" בעצמנו...

שחקו יפה, ותראו שבמצב כזה גם לנו יש חשק לשחק יפה ואף לתת אקסטרות.

Image courtesy of debspoons/ FreeDigitalPhotos.net

ישראבלוף1: השתתפות עצמית של חברת ניהול בהוצאות ועד הבית

חברות רבות מציעות בשלב המשא ומתן סעיפים נאיבים ונדיבים באורח פלא. כל זאת בכדי לפתות ולגייס את הלקוח התמים.
אחד הסעיפים הוא "השתתפות עצמית". החברה מתחייבת כי על כל תיקון היא תשתתף בהוצאה יחד עם הלקוח, ובסכום משמעותי (בדרך כלל עד כ-500-600 ש"ח בחודש).
הלקוח מתרשם מאוד, כי השתכנע שהחברה תעשה הכל כדי שלא תהיינה תקלות, ואם בכל זאת יש - גם היא תשא בעול התיקון.

לא מבליטים את הסעיף בחוזה שאומר שחברת הניהול היא זו שתביא את הקבלן שיבצע את העבודה, ושאסור ללקוח להביא הצעות מחיר נגדיות או לבחור קבלן משל עצמו. באופן הזה, אפשר לנפח את גובה הסכום בחשבונית או אף "להמציא" תקלות שלמות או להוסיף סעיפי תקלה. כך, לא רק שחברת הניהול לא "משתתפת" בהוצאה, יתכן שהיא אף גורפת רווח מן הלקוח עבור הארוע...

Image courtesy of jesadaphorn / FreeDigitalPhotos.net

גבולות...

לקוח: "זה חלק מנקיון כולל".
אנחנו: "נקיון כולל הוא מושג ערטילאי, לכן הגדרנו בחוזה מה נכלל ומה לא".
לקוח: "לא, הכל חייב להכלל".
אנחנו: "צר לי, "הכל" לא נכלל בגבולות הזמן עליהם הסכמנו".
לקוח: "תגיעו ואני אראה לכם איך עושים את העבודה".
אנחנו: "העבודה מוכרחה להכנס לתוך מסגרת הזמן שהוגדר. אנחנו נותנים אקסטרות מדי פעם, אך בגבולות."

בכל מקרה, כשלא נעים ורק "מחפשים" אותנו, בודאי שלא נרצה לתת אקסטרות.
לקוח: "המנקה רק עושה תנועות של נקיון, אך לא נקיון. הוא מעגל פינות".
הוא לעתים מעגל פינות, זה נכון. אך בכדי שנוכל לשמר אותו לאורך זמן אנו מאפשרים לו מדי פעם לעגל פינות, ומנהלים אותו כשהוא עובר את הגבולות. למדנו שאם מפעילים לחץ רב מדי, המנקים נשברים ועוזבים, ומה שנקבל במקומם לא יהיה יותר טוב.
לקוח: "פעם היה לנו מנקה נהדר שלא עגל פינות".
אנחנו: "אם כך, למה "פעם"? למה לא המשיך בעבודתו הנהדרת?"
לקוח: "הוא היה סטודנט/חייל משוחרר/ לקראת טיול ארוך/עובד שהגיע למספר חודשים".
כן, בודאי, לאורך זמן, איש מהם לא נשאר עם מוטיבציה מאוד גבוהה. חשוב למצוא את הדרך הטובה ביותר להתנהל מולם. יש לנו מנקים שאנו מצליחים לעבוד איתם שנים, לשביעות רצונם של בתים, כך שכנראה אנו יודעים איך לעשות את זה.

וכו' וכו' וכו'...
אלו הם חברי הועד החדשים. הם חדשים בתפקידם, רוצים לעשות שינוי משמעותי, מלאי רצון טוב, וכל זה באמת נהדר. אך אינם מכירים את השוק, את הזמן והמאמץ שדרוש בכדי לבצע כל משימה, ואיך עובדים בתחום לטווח רחוק. הם אינם מבינים שכל זה הוא עניין של יחסים, של תן וקח שלנו מול עובדים, שלנו מול דיירים, שלהם עצמם מול שכניהם.
אם רק היו יכולים לשחרר קצת, להתאזר בסבלנות, ולאפשר לעצמם תקופת למידה. למידה של יכולותיהם, היחסים עם שכניהם, העבודה מולנו. לו רק הבינו שהם בידיים טובות (אחרת לא היו מתחילים ואף מחליטים מדי חודש בחודשו להמשיך לעבוד איתנו), שיש מי שדואג ומטפל ושאפשר לסמוך. אולי זה ענין של אופי וסגנון אישי?

Image courtesy of David Castillo Dominici / FreeDigitalPhotos.net

אצל מי המפתח למקלט?

מקלטים... לא זוכרים אותם עד שצריך. לא זוכרים גם מה יש בהם.
למקלט בבית משותף, זורק כל אחד את הרהיטים שכבר לא צריך. רהיטים כאלו, שמוציאים מהדירות לאחסון, אף פעם לא יחזרו לדירה. למה? כי אם שמו בדירה רהיט אחר, למה שיחזירו פתאום את הישן? למה שבכלל יזכרו שיש ישן?
במקלט הסגור, גם נדבק ברהיטים מן ריח כזה. לכל החיים. ריח לא נעים...

ואז מה? ועד הבית היה נחמד וחלק מפתחות. האנשים אחסנו, "רק לכמה שבועות". חלק עזבו כבר את הבית ושכחו מאחור את הרהיטים. אחרים, שהועד בקש שיקחו את חפציהם עם עזיבתם, אמרו "אנחנו כבר לא צריכים את זה, אתם יכולים לזרוק...". והועד - כן, עכשיו מוציא כספי דיירים, עבור שירותי סבלות לחפצים שנותרו מאחור...

 Image courtesy of Danilo Rizzuti / FreeDigitalPhotos.net