לקוח: "זה חלק מנקיון כולל".
אנחנו: "נקיון כולל הוא מושג ערטילאי, לכן הגדרנו בחוזה מה נכלל ומה לא".
לקוח: "לא, הכל חייב להכלל".
אנחנו: "צר לי, "הכל" לא נכלל בגבולות הזמן עליהם הסכמנו".
לקוח: "תגיעו ואני אראה לכם איך עושים את העבודה".
אנחנו: "העבודה מוכרחה להכנס לתוך מסגרת הזמן שהוגדר. אנחנו נותנים אקסטרות מדי פעם, אך בגבולות."
בכל מקרה, כשלא נעים ורק "מחפשים" אותנו, בודאי שלא נרצה לתת אקסטרות.
לקוח: "המנקה רק עושה תנועות של נקיון, אך לא נקיון. הוא מעגל פינות".
הוא לעתים מעגל פינות, זה נכון. אך בכדי שנוכל לשמר אותו לאורך זמן אנו מאפשרים לו מדי פעם לעגל פינות, ומנהלים אותו כשהוא עובר את הגבולות. למדנו שאם מפעילים לחץ רב מדי, המנקים נשברים ועוזבים, ומה שנקבל במקומם לא יהיה יותר טוב.
לקוח: "פעם היה לנו מנקה נהדר שלא עגל פינות".
אנחנו: "אם כך, למה "פעם"? למה לא המשיך בעבודתו הנהדרת?"
לקוח: "הוא היה סטודנט/חייל משוחרר/ לקראת טיול ארוך/עובד שהגיע למספר חודשים".
כן, בודאי, לאורך זמן, איש מהם לא נשאר עם מוטיבציה מאוד גבוהה. חשוב למצוא את הדרך הטובה ביותר להתנהל מולם. יש לנו מנקים שאנו מצליחים לעבוד איתם שנים, לשביעות רצונם של בתים, כך שכנראה אנו יודעים איך לעשות את זה.
וכו' וכו' וכו'...
אלו הם חברי הועד החדשים. הם חדשים בתפקידם, רוצים לעשות שינוי משמעותי, מלאי רצון טוב, וכל זה באמת נהדר. אך אינם מכירים את השוק, את הזמן והמאמץ שדרוש בכדי לבצע כל משימה, ואיך עובדים בתחום לטווח רחוק. הם אינם מבינים שכל זה הוא עניין של יחסים, של תן וקח שלנו מול עובדים, שלנו מול דיירים, שלהם עצמם מול שכניהם.
אם רק היו יכולים לשחרר קצת, להתאזר בסבלנות, ולאפשר לעצמם תקופת למידה. למידה של יכולותיהם, היחסים עם שכניהם, העבודה מולנו. לו רק הבינו שהם בידיים טובות (אחרת לא היו מתחילים ואף מחליטים מדי חודש בחודשו להמשיך לעבוד איתנו), שיש מי שדואג ומטפל ושאפשר לסמוך. אולי זה ענין של אופי וסגנון אישי?
Image courtesy of David Castillo Dominici / FreeDigitalPhotos.net
אנחנו: "נקיון כולל הוא מושג ערטילאי, לכן הגדרנו בחוזה מה נכלל ומה לא".
לקוח: "לא, הכל חייב להכלל".
אנחנו: "צר לי, "הכל" לא נכלל בגבולות הזמן עליהם הסכמנו".
לקוח: "תגיעו ואני אראה לכם איך עושים את העבודה".
אנחנו: "העבודה מוכרחה להכנס לתוך מסגרת הזמן שהוגדר. אנחנו נותנים אקסטרות מדי פעם, אך בגבולות."
בכל מקרה, כשלא נעים ורק "מחפשים" אותנו, בודאי שלא נרצה לתת אקסטרות.
לקוח: "המנקה רק עושה תנועות של נקיון, אך לא נקיון. הוא מעגל פינות".
הוא לעתים מעגל פינות, זה נכון. אך בכדי שנוכל לשמר אותו לאורך זמן אנו מאפשרים לו מדי פעם לעגל פינות, ומנהלים אותו כשהוא עובר את הגבולות. למדנו שאם מפעילים לחץ רב מדי, המנקים נשברים ועוזבים, ומה שנקבל במקומם לא יהיה יותר טוב.
לקוח: "פעם היה לנו מנקה נהדר שלא עגל פינות".
אנחנו: "אם כך, למה "פעם"? למה לא המשיך בעבודתו הנהדרת?"
לקוח: "הוא היה סטודנט/חייל משוחרר/ לקראת טיול ארוך/עובד שהגיע למספר חודשים".
כן, בודאי, לאורך זמן, איש מהם לא נשאר עם מוטיבציה מאוד גבוהה. חשוב למצוא את הדרך הטובה ביותר להתנהל מולם. יש לנו מנקים שאנו מצליחים לעבוד איתם שנים, לשביעות רצונם של בתים, כך שכנראה אנו יודעים איך לעשות את זה.
וכו' וכו' וכו'...
אלו הם חברי הועד החדשים. הם חדשים בתפקידם, רוצים לעשות שינוי משמעותי, מלאי רצון טוב, וכל זה באמת נהדר. אך אינם מכירים את השוק, את הזמן והמאמץ שדרוש בכדי לבצע כל משימה, ואיך עובדים בתחום לטווח רחוק. הם אינם מבינים שכל זה הוא עניין של יחסים, של תן וקח שלנו מול עובדים, שלנו מול דיירים, שלהם עצמם מול שכניהם.
אם רק היו יכולים לשחרר קצת, להתאזר בסבלנות, ולאפשר לעצמם תקופת למידה. למידה של יכולותיהם, היחסים עם שכניהם, העבודה מולנו. לו רק הבינו שהם בידיים טובות (אחרת לא היו מתחילים ואף מחליטים מדי חודש בחודשו להמשיך לעבוד איתנו), שיש מי שדואג ומטפל ושאפשר לסמוך. אולי זה ענין של אופי וסגנון אישי?
Image courtesy of David Castillo Dominici / FreeDigitalPhotos.net
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה